בין מותר לאסור: בעולם של אהבה, אינטימיות ופנטזיות במציאות חלופית

חלק שני: אהבה.

כשהייתי חייל אחד מהשירים שאהבתי להאזין להם היה ״סיגליות״ של דויד ברוזה, החלטתי לצטט חלק מהשיר, מי שאינו מכיר את השיר, אז אעשה ספוילר.. השיר מגולל חיזור של גבר אחרי אישה נשואה, כל השיר אנחנו במתח מה יקרה…עד שמגיעה תפנית בעלילה, מי שמכיר את השיר יכול לדלג על הקטע הבא.

מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח

זר פרחים סגול כשהאביב פורח

מי בתשיעי בכל נובמבר

בלי ברכה, בלי שם או רמז

שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט

לילות שלמים שהיא לא נרדמת

עליו בהקיץ היא חולמת

הוא בטח גבר עם לב רומנטי

נשמה טובה וחיוך סימפטי…

כמו שאנחנו למדים מהקטע בשיר שצירפתי כדוגמא, מתעורר אצל הגיבורה(האישה הנשואה) עקצוץ רומנטי למישהו אחר, אף על פי שהיא נשואה, בלי אפילו לראות את זיו פניו..במילים אחרות מתפתחת לה מערכת יחסים ספק רומנטית ספק פנטזיה שמבוססת על מכתבים; אולי הייתי מפריז ואומר שמתפתחת אצל הגיבורה שלנו אהבה כלפי מישהו.

בהמשך השיר עוד מצוטט ״שהיא כמעט צועקת״, חלקנו אולי יטען שזו לא אהבה; שהמסתורין, שהבלתי אפשרי, הוא זה שמניע את העלילה שרק הסיכוי שהנסיך על הסוס הלבן באמת מחכה לגיבורה שלנו שם בחוץ ויגאל אותה מייסוריה עם בעלה הקשה כפרד…נותן לה את התחושה הזאת ושלא באמת מדובר בגביע הקדוש של עולם הרגש-אהבה, הרי איך היא יכולה להתאהב במישהו שלא ראתה מעולם, שלא שמעה את קולו, שלא הייתה נוכחות במפגש עימו? שרק קראה את מיליותיו…

האמנם? 

כלומר האם זה אפשרי לפתח אהבה שכזו? 

(אני בכוונה לא נכנס לסוגי האהבה הקיימים ולמודלים שפיתחו, יש בלי סוף ומימי אפלטון מנסים להבין איזה סוגי אהבה יש) 

מדי פעם אנחנו רואים כתבות במאקו על גבר או אישה שלמרבה מזלם, בצורה כמעט קוסמית התאהבו בעץ או במשהו בסגנון כזה…

אז להבין שמקרים בודדים כאלה קיימים אנחנו מבינים, השאלה אם דבר כזה יכול לקרות בתפוצה רחבה? 

כלומר האם יכולה להיות אהבה ביישות לא פיזית? שלא תופסת מימד ויזיואלי? ואני לא מדבר על געגוע שלא אדם שנפטר מהעולם… 

הסרט ״היא״ בכיכובו של חואקין פיניקס, המחיש לנו את התופעה הזאת לחלוטין. הסרט המצוין הזה נתן לנו הצצה לעתיד והראה בפנינו את האפשרות הזאת..

אני לא מדבר רק  על שיחות עם צ’אט בוט/ עוזרת קולית, אני מנסה להרחיב את היריעה של אפשרויות נוספות של מציאות וירטואלית שלא התייחסנו אליהן,  אף על פי שלקח לי שנה ומשהו לכתוב את החלק הזה, זה היה לטובה, לרובנו יצא לשחק עם chat gpt וראינו איזה עולם תוכן עשיר יש לו להציע, אנשים ישבו שעות מול הצ’אט ושאלו אותו שאלות והתעניינו בו, מה יקרה שיתחילו לייצר אותם בהזמנה אישית? יש כבר אפליקציות שעושות את זה היום..רפליקה לדוגמא. 

כבר היום אנשים מתייעצים איתם(צ'אט-בוטים) בנוגע לעבודה, ובנושאים איישים כלומר המדיום של שיחות קוליות/טקסט עם יישויות דיגיטליות מתרחש.

זה לא חדש שכבר מסוף שנות ה90 חוויות אונליין גרמה להמון בני אדם  להתאהב דרך תקשורות מכוונות: שיחות והודעות לפני שבכלל נפגשו עם אנשים אחרים…למרות שרגע… אנחנו בעצם יודעים שאפשר לייצר אינטימיות, אהבה…פיתוי בעזרת מכתבים, זה כבר אנחנו יודעים מאות שנים…עצרנו סוסים. איפה אנחנו עומדים עכשיו? מנקודות מבט היסטורית כמובן….האם בכלל החידוש פה הוא לא על המדיום; מכתב, אינטרנט, משקפי מציאות רבודה…אלא כלומר…בדרך של "המכונה" לייצר אלטרנטיבה מהצד השני, כלומר לא המדיום הוא בהכרח מה שיכול להניע את זה או למנוע את זה…אלא היכולות של המכונה לתת תגובה מהצד השני?

האם אנחנו נמצאים בנקודות אל חזור…הרגע בו בני-אדם יתאהבו בישות דיגטלית?

האם זה מגוחך בעינכם? הרעיון הזה…

הרי אם היום גם ככה אנחנו מנהלים תקשורת עם בני/ בנות זוג בוואצספ או בטלפון במשך רוב היום.

והם נותנים לנו מענה רגשי…

האם את טיבן של מערכות יחסים כאלו, יישות דיגטלית יכולה להחליף.. מה יהיה הצעד הבא? 

בעודי כותב שורות אלה, אני מבין שכנראה השאלה האמיתית על טיבה של המציאות, מהי בכלל מציאות? ואם יש הבדל בין מציאותית אמיתית למציאות וירטואלית… היא בכלל שאלה של האם אנחנו יכולים להתאהב בתוך המציאות הזאת?  וככה נוכל לדעת אם יש בכלל הבדל בינהם?

העתיד הולך להיות ללא ספק ביזארי.

אהבה של בני אדם ויישויות דיגיטליות? זה יתפתח לרובוטים? האם זה ייעצר במציאות וירטואלית? 

הדיגטציה של העצמי במרחב וירטואלי היא משימה לא פשוטה, אף על פי שעל פניו זה מאפשר לך להיות שקוע רגשית בתוך הטכנולגיה ולהנכיח את עצמך במציאות וירטואלית… אנשים אחרים יכולים לתקשר איתך, אתה יכול לעשות הרבה פעולות, כמעט כל החושים שלך מופעלים שם…אבל בסוף הגוף שלך נשאר מחוץ לתמונה, סליחה למציאות..ופה מתחילות לצוץ בעיות, לדוגמא מה קורה עם זוג שברמה האפלונטית הם נשמות תואמות אבל שהם מגיעים לפגישה פיזית אין משיכה? מצד שני, זה מסיר מחסומים, ישנם אנשים שככל הנראה לא היו מצליחים בכלל להגיע לאינטרקציה ללא ההזדמנות שניתנת להם להכיר בלי לראות אחד את השניה. דוגמא מצוינת היא תכנית הריאלטי "הקבוצה" שניסתה לשחק בדיוק על זה..

בני אדם כל כך מרוכזים במראה שהוא יכול לעצור הרבה התאמות מושלמות.

אני חושב שנקודת המפנה בסיפור הזה תגיע כאשר מציאות חלופית תזכה באמון שלנו בני האדם, ברגע בו שאנחנו נשאל את עצמנו היכן מתחיל העצמי ונגמר הגוף.

נוכל לעצור ולדון בשאלה מה היא אהבה בעולם של מציאות חלופית, שהגוף שלי שמשחק אינדקטור כל כך גבוה למשיכה יהיה לא רלוונטי.

אהבה וירטואלית מחברת שתי נפשות בלי גופים פיזים..אבל בהסתכלות אחרת זה גם גורם לנו לתהות מזה אומר להיות אנושיים?

וכיצד אנו מבינים את התחושה הזאת של "עצמי" בחיבור עם אחרים? זה מאפשר לנו לחקור מי אנחנו ולחשוף איך אנחנו אוהבים בלי "המראה" שלנו או התכונות שאנו חושבים שמגדירות אותנו. פיזית.

לכן הולך להיות מעניין והאמת שכבר אפשר לראות לאן זה ילך, מחקרים רבים בתחום הרובטיקה, מראים לנו שהפרשנות שלנו היא מה שחשובה, רוב האנשים לא ירביצו לרובוט כלב.

לא בגלל שלא יקרה לו כלום אלא בגלל שהם לא כאלה, הם לא ירביצו לכלב רובוט למרות שהוא רובוט ואין לו רגשות. לכן אם נגלגל את המחשבה בראש נבין שהמשמעות שאנחנו נייחס למערכות יחסים האלה הן אלו שיקבעו.

אז עד לפעם הבאה.

מקווה שנהנתם.

ובפינת הנבואה ניתנה לשוטים.

אני מאמין שבשנים הקרובות התחום הזה יתפתח מאד על כל צורתיו, ובאמת כמו בסרט "her" מערכות יחסים שונות ירקמו עור וגידים והדברים האלה יתחילו להיות הרבה יותר נפוצים, הדברים האלה הם מערכות יחסים אדם-רובוט, אדם-ישות דיגטלית וכן אלה.

#LoveInCode #FuturisticFeelings #EmotionInAI #DigitalDesire