חלק ראשון: פנטזיה
באם הייתה לכם היכולת לראות סרט ארוטי בכיכובכם ובכיכובו של מושא הפנטזיה שלכם, כמה מהר הייתם צופים בו?
בשנים האחרונות מתחזקת המגמה שעוסקת באתיקה של תחום התוכנה (לטעמי בצדק רב). כמהנדס תוכנה, לא פעם שאלתי את עצמי עד כמה רחוק יגיע העסק הזה, עד שמישהו יתעורר ויגיד "חבר'ה תתעוררו! יש שאלות רבות סביב נושא הפרטיות שצריך לתת עליהן את הדעת, סוגיות של בינה מלאכותית ויישומן, כמה אנחנו באמת רחוקים מאותו היום שישתילו תוכנה ברובוטים על מנת שילחמו בבני אדם אחרים?
סוגיות בעיתיות נוספות הן סביב תחום הרכב האוטונומי. לדוגמא, בהינתן סיטואציה בה נוסע רכב ברחוב והוא נאלץ לקבל החלטה אחת מסך תרחישים אפשריים, באיזו אפשרות הוא יבחר? במידה ואיש מבוגר בן 90 חוצה מעבר חצייה ועל הרכב לסטות במהירות לאחת המדרכות, כשבאחת עוברת אימא עם התינוק שלה ובשנייה קיימת חנות ריקה, שכנראה תסב נזק רב לנהג ולמכונית, באיזה מן התרחישים הרכב יבחר? ומי בכלל הסמכות שנקבעה לקבוע את זה? יצרניות המכוניות? הממשלה? הנהג?
עכשיו ברשותכם, בואו נחזור לכותרת…
האם זה בסדר להריץ בדמיון סרט ארוטי של מושא הפנטזיה שלך? אם אני יכול לעשות את זה בדמיון, מדוע שלא אעשה זאת במציאות? אולי במציאות וירטואלית?
פורנו VR
אני זוכר שכשהייתי נער צעיר תמיד חלמתי שיהיו לי משקפי Virtual Reality, דרכן אראה את הבחורות עירומות בלייב (קצת מביך, כן…) בכל מקרה, זה היה סתם עוד איזה רעיון מפגר שלקוח מאיזו סדרת מדע בדיוני או משהו בסגנון… לפחות אז זה היה מדע בדיוני. ללא ספק. וכמו תמיד, המדע הבדיוני הופך למציאות הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים – כבר בימים אלו טכנולוגיות ה"דיפ-פייק" מקנות יכולת לצפות בסרטוני פורנו עם כוכבי וכוכבות קולנוע ודוגמניות. מדובר בטכנולוגית VR שמבוססת על נשים אמתיות שניתן להשתעשע איתן במרחבים הווירטואליים. העניין הוא, שאפשר לייצר סרטונים מהסוג הזה על כל אחד ואחת מאתנו, בהינתן ויש עלינו מספיק תכנים ברשת בשילוב של שימוש נכון במודלים שיודעים לייצא תוכן מזויף. תוסיפו לחגיגה הזאת צעצועי מין משוכללים ו… בום. השגנו לנו תענוגות פרי העתיד.
"דיפ-פייק" פורנו
אפשר להתווכח על אם זה טוב, רע, או מוזר. מה שבטוח, הטכנולוגיה הזאת היא בעלת השלכות הרות גורל שחייבים לדון עליהן. כבר קרו מקרים שנשים נפגעו מדיפ-פייק פורנו. כלומר, יצרו סרט פורנו מזויף בכיכובן, שהיה נראה מספיק אמין, מה שהביא לפיטוריהן מהעבודה ולתחושת השפלה פומבית קשה מאוד וזה די מפחיד.
מצד שני, עולה שאלה נוספת – מי האדם שיחליט עבור אדם אחר מה לדמיין ומה לא? ואם ביכולתו של אדם להפוך את זה ליותר "מציאותי" עבורו אז למה לא? מדוע לא להעשיר את החוויה האישית בתוך המציאות הווירטואלית?
פנטזיות במציאות הווירטואלית
מי פה בקהל לא פינטז על מפורסמות, שכנות, ידידות, אקסיות? מי פה לא פינטזה על הקולגה שלה? או אולי על בוס, על המורה, על המפקד מהצבא? והרשימה עוד ארוכה זה בטוח..
אפשר להאשים אותנו? אנחנו בסה"כ בני אדם שתמיד יעדיפו ללכת למקום המוכר והבטוח – חיי היום-יום שלנו, הסביבה הקרובה.
השאלה הגדולה הנשאלת היא האם יש הבדל? האם יש הבדל בין הפנטזיה האישית שלנו לבין היכולת שלנו להעשיר את החוויה עצמה בעזרת הטכנולוגיה? האם מי שינסה להשתמש בטכנולוגיה כזאת הוא מוזר? או אפילו עבריין? מה זה מלמד עליו? האם זה בכלל אתי להשתמש בטכנולוגיה כזאת ללא הסכמה ולראות אנשים אחרים בסיטואציות אינטימיות, סדיסטיות, שלא נאמר מזוכיסטיות וכיו"ב?
איפה הדמיון נגמר? מה לגיטימי לדמיין ומה לא ובאיזו סיטואציה?
כבר היום ישנה תופעה מטרידה שסרטונים ותמונות אינטימיות מופצים ברשת והופכים להיות "סחורה שיתופית". מה יקרה ביום שיתחילו להפיץ פנטזיות פרטיות? האם המעבר בין דמיון אישי לשיתוף הדמיון הוא נורה אדומה?
מהו הגבול של התשוקה המינית? מהו הגבול של חופש הביטוי העצמי שלנו כאינדיבידואליים? מהו דמיון ראוי מול בזוי בהקשר הזה? האם יש לחברה את היכולת לשלוט ולפקח על הגבולות האלה בכלל והאם בכלל יש לה לגיטימציה?
השיח פה הוא נרחב ועמוק, שלפי דעתי הוא המשך ישיר לדיון הנרחב סביב סוגיית הפורנוגרפיה, שכן, שאלה מהותית ומתבקשת נוספת לזה היא: "מתי סצנת סקס היא אמנות ומתי היא נחשבת לפורנו?" ומי הוא זה שקבע?
נניח ומישהו פינטז על מערכת יחסים בעולם הווירטואלי עם מישהי שהוא מכיר… מה שבעולם האמתי לא יכול לקרות אבל ההתייחסות שלו כלפיה היא ברוך, הבנה ויצירה של דיאלוג-ארוטי בין 2 הדמויות. האם זה לגיטימי?
הגיע הזמן לשים לב, שכמו שעשו לנו פרסונליזציה בפיד הפייסבוק והאינסטגרם, ברשימת השירים שלנו ביו-טיוב ובספוטיפיי, באתרי החדשות ובטלוויזיות החכמות, כנראה שהגיע הרגע להתחיל ב"פרסונליזציה של התשוקות שלנו". זה מפחיד ומרגש ביחד.
כמובן שיש עוד הרבה מאוד לחוות ולחקור על עצמנו, אבל אני חושב שבסופו של דבר השאלה המרכזית היא כמו תמיד: מה נבחר לעשות וכמה רחוק הדמיון שלנו ייקח אותנו עד שנציב לו גבולות? האם נשיג את התשוקה המושלמת?
קרדיט: תודות לעורכת, לי מור.
מקורות והרחבה:
נחמד מאוד! בהצלחה בבלוג 🙂